הראל בע"מ - חברה לבטוח ואח' נ' מוכתר ואח'

פסק דין בתביעה העיקרית

1. תביעת שיבוב של חברת הביטוח "הראל" בגין תאונת דרכים מיום 6.9.06. הנתבעת היא גב' נועה מוכתר (להלן: הנתבעת), שנהגה ברכב שהתנגש עם רכבה של מבוטחת התובעת. הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי כנגד חב' מועדונוע בע"מ וכנגד סוכנה, מר טל מץ, אשר נטען כי ביטחו את רכבם של הורי הנתבעת, שבו נהגה.

על פי הסכמת הצדדים, נשמעו תחילה ההוכחות לעניין התאונה עצמה, ואילו הדיון בהודעה לצדדים השלישיים יתקיים בנפרד.

2.התאונה אירעה ביום 6.9.06, בשעה 18:30, בצומת שבין כביש 553 לבין כביש ראשי שמוביל לצומת בני דרור (הצומת בין כביש 553 לבין הכביש לצומת בני דרור ייקרא להלן: צומת התאונה).

אין מחלוקת כי הכביש הראשי הוא דו-סטרי, בעל נתיב אחד לכל כיוון, וכי במוצא של כביש 553 אל צומת התאונה מוצב תמרור "עצור".

3.מבוטחת התובעת, גב' נטלי ברמן (להלן: הנהגת) טוענת כי היא נסעה בכביש הראשי אל צומת בני דרור. כשהתקרבה אל צומת התאונה, שנמצא לימינה, היא ראתה את רכב הנהגת חוצה צומת זה, מבלי לציית לתמרור ה"עצור", וחודר אל נתיבה שבכביש הראשי. הנהגת העידה כי בשלב זה היה המרחק בין כלי הרכב קצר מאד, ולו עצרה הנתבעת בתמרור ה"עצור", היתה הנהגת מבחינה בכך. עוד העידה הנהגת כי מייד כשהבחינה שרכבה של התובעת נכנס לנתיבה, היא בלמה את רכבה, אך רכב הנתבעת התנגש עם חזיתו בצד הימני-קדמי של רכב הנהגת (תצלומי הנזק ברכב הנהגת: ת/ 1).

הנהגת העידה על רכב אחר, שחצה את צומת התאונה ממש לפני רכבה של הנתבעת: "היה רכב אחד שאני זוכרת בוודאות. מדגימה: הרכב הזה עצר בתמרור העצור וראיתי אותו. הוא פנה שמאלה, כיוון נסיעתי, והשלים את פנייתו. נועה היתה אחרי הרכב הזה בכביש הפנימי, והיא פשוט "גנבה את הצומת". פתאום ראיתי שהיא לא עוצרת אחריו" (בעמ' 6 לפר').

הנהגת שללה אפשרות שהיא נבהלה מאותו רכב אחר, שחצה את נתיבה, וכתוצאה מכך סטתה מעט ימינה והתנגשה ברכבה של הנתבעת, שעמד על קו העצירה בצומת התאונה.

לשאלה אם בעת התאונה היה רכבה של הנתבעת בנסיעה או בעצירה השיבה הנהגת כי למיטב זכרונה, היה בנסיעה. הנהגת שללה אפשרות שרכב הנתבעת היה במצב של עצירה, באופן שבלט מעט מקו הצומת אל הכביש הראשי, ועל כן התנגשה בו. היא השיבה על כך: "לא. אני זוכרת שהיא נכנסה לנתיבי" (בעמ' 7 לפר').

4.הנתבעת העידה כי כשהתקרבה אל צומת התאונה, היו שם מספר כלי רכב לפניה. הנתבעת התכוונה לפנות שמאלה בצומת התאונה. לדבריה, היא עצרה בתמרור העצור שבמוצא הצומת ולאחר מכן החלה לגלוש אל קו הצומת, כשהיא מביטה לכל הכיוונים על מנת לוודא שהכביש הראשי פנוי. עובר לתאונה היה רכבה כבר בזווית לקראת הפנייה שמאלה בצומת.

הנתבעת העידה כי בשלב זה היא הבחינה ברכבה של הנהגת מתקרב משמאלה, בכביש הראשי, ואז עצרה, ולפתע חשה פגיעה בצד ימין-קדמי של רכבה (אף אביה של הנתבעת העיד כי הפגיעה ברכבם היתה בצד ימין קדמי, בגלגל הימני-קדמי ובשילדה).

הנתבעת נשאלה אם בעת שעצרה, כשהבחינה ברכב הנהגת, בלט רכבה מקו הצומת. היא השיבה: "על פי זכרוני, לא. היה מצד שמאל שלי אי תנועה, אני זוכרת שלא עברתי אותו" (בעמ' 8 לפר').

לשאלה אם הבחינה ברכבה של הנהגת, בשלב שבו, לדבריה, עצרה בקו העצירה, השיבה הנתבעת: "לא. התקדמתי טיפה, תוך כדי שאני מסתכלת ורואה את הרכב של נטלי, ואז עצרתי" (בעמ' 9 לפר'). לשאלה נוספת השיבה כי טווח הזמן בין עצירתה בקו העצירה לבין השלב שבו הבחינה ברכב הנהגת, לאחר שהחלה לגלוש אל הצומת - היה אפסי.

5.ב"כ התובעת טען כי תמוה כיצד לא הבחינה הנתבעת ברכב הנהגת, כאשר לטענתה היא עצרה על קו העצירה שבצומת התאונה. לטענתו, מתוך אופן הפגיעה בצד ימין של רכב הנהגת, על ידי הצד הימני של חזית רכב הנתבעת, עולה כי הנתבעת לא נתנה תשומת לב מספקת לנעשה בכביש הראשי ולא צייתה כנדרש לתמרור העצור שבמוצא צומת התאונה, כיוון נסיעתה.

ב"כ התובעת ציין כי המבטחת של רכב הנתבעת (חב' מועדונוע, הצד השלישי 1) שילמה למבוטחות התובעת את נזקיהן העקיפים, על פי תביעה שהגישו לה (עובדה זו מוסכמת); ומכאן שהכירה באחריותה של הנתבעת לתאונה.

ב"כ הנתבעת טען כי הפגיעה בחזית צד ימין של רכב הנתבעת אינה מתיישבת עם גירסת הנהגת, כי הנתבעת יצאה אל הכביש הראשי. אני סבורה שההיפך הוא הנכון: הנתבעת עצמה העידה כי עובר לתאונה היא גלשה אל הצומת, ורכבה היה כבר בזווית מסויימת שמאלה, כיוון שהתכוונה לפנות שמאלה בצומת. מנח אלכסוני זה של רכב הנתבעת, כלפי שמאל, כיוון נסיעתה, מתיישב היטב עם גירסתה של הנהגת.

ב"כ הנתבעת ביקש שלא לייחס משקל ראייתי לעובדה שחב' מועדונוע שילמה למבוטחות התובעת את נזקיהן העקיפים. הוא טען כי מועדונוע לא פנתה כלל אל הנתבעת ולא ביקשה לקבל את גירסתה לגבי התאונה, וכמו כן, לא ברור אם התשלום היה על בסיס פשרה או לפנים משורת הדין. אני מוכנה לקבל טיעון זה, ועל כן לא התחשבתי, לצורך ההחלטה בדבר האחריות לתאונה, בתשלום הנזקים העקיפים על ידי חב' מועדונוע.

6.אין פער ניכר בין גירסותיהן של שתי הנהגות. הנהגת העידה כי ראתה כיצד רכבה של הנתבעת חוצה את צומת התאונה וחודר אל נתיבה-שלה, לאחר שרכב שלפניו ביצע את הפנייה שמאלה בביטחה, ואילו רכב הנתבעת המשיך אל תוך הצומת בעקבותיו של הרכב האחר, מבלי לעצור.

הנתבעת העידה כי לאחר שעצרה בקו העצירה - ובשלב זה היא לא הבחינה, לטענתה, ברכב הנהגת - היא החלה לגלוש אל צומת התאונה, כשרכבה כבר מוטה מעט שמאלה, ואז ארעה התאונה.

אני מסכימה עם ב"כ התובעת, כי גירסה זו תמוהה: לו אמנם עצרה הנתבעת בקו העצירה והמתינה שם מספר שניות מבלי להתקדם - היא היתה אמורה להבחין ברכב הנהגת. אין מחלוקת שרכב הנהגת הגיע אל צומת התאונה מייד לאחר שהרכב שקדם לרכב הנתבעת חצה צומת זה. אין בראיות תמיכה בטענת הנתבעת, כאילו היא היתה עדיין מאחורי קו העצירה שבצומת, וכאילו הנהגת סטתה מנתיבה שבכביש הראשי, חדרה אל הכביש הפנימי והתנגשה שם ברכב הנתבעת.